יש רגעים בהורות שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו פשוט “זורמים” עם האינטואיציה.
אנחנו לא חושבים על מחקרים, לא על שיטות, לא על תיאוריות, פשוט פועלים מתוך אהבה עמוקה ורצון לעזור.
מה שהדהים אותי שנים אחר כך הוא לגלות שהרגע שבו עזרתי לבן שלי דור להתמודד עם חלום קשה שחזר שוב ושוב…
היה בעצם שימוש בלתי מודע בשיטה מחקרית מוכרת בעולם הפסיכולוגיה:
Imagery Rehearsal Therapy (IRT) שיטה לשינוי תסריט של חלומות וסיוטים.
אבל אז?
לא ידעתי כלום מזה.
רק רציתי שהוא יוכל לישון בשקט.
דור, אז ילד קטן ומתוק, היה חווה תקופה של חלום חוזר:
גנב, בית חשוך, רגע שבדיוק לפני שקורה משהו מפחיד והוא מתעורר בבהלה.
זה היה קורה באמצע הלילה, שוב ושוב.
וכל פעם הוא היה מגיע אליי עם העיניים הגדולות והלב הרועד.
לילה אחד, כשהוא סיפר לי על אותו חלום מפחיד, משהו בתוכי אמר:
בואי נעצור רגע.
בואי ניתן לדמיון שלו משהו אחר לעבוד איתו.
שאלתי אותו:
“תגיד, אתה יודע שאתה יכול לבקש חלום אחר, איזה חלום היית מבקש?”
הוא ענה בלי לחשוב פעמיים:
“על כלב.
אני רוצה כלב שישמור עליי.”
התחלנו לדמיין:
איך הכלב נראה, מה הוא יודע לעשות, איך הוא משחק, מה הוא מגן עליו.
ואז משהו בפנים נדלק כאילו הדימויים הוחלפו:
מהגנב המפחיד לכלב אהוב ושומר.
זו לא הייתה שיחה טיפולית.
זו הייתה שיחת דמיון בין אמא לילד ממש כמו סיפור לפני השינה.
באותו לילה דור נרדם.
ושוב הופיע הגנב.
אבל הפעם, בחלום שלו התחולל שינוי… הכלב שהוא דמיין היה שם.
הגנב לא הספיק להתקרב.
הכלב נבח, הגן עליו, ולסיוט התחלף הסוף.
בבוקר, דור התעורר עם חיוך עצום:
“אמא… היה לי את החלום הכי נפלא שהיה לי אי פעם.”
זה היה רגע שלא אשכח.
Imagery Rehearsal Therapy היא שיטה שבה מטופל מספר סיוט חוזר, משנה לו סוף או עלילה בעירות, ואז מתרגל את הגרסה החדשה שוב ושוב.
המוח, כך מתברר, לומד את התסריט החדש ומחליף אותו בחלום.
וזה בדיוק מה שקרה לנו:
זיהינו את החלום השלילי
דמיינו גרסה חדשה
הכנסנו אלמנט בטוח ושומר
“תרגלנו” את התסריט דרך סיפור
והחלום השתנה
לא מתוך ספר, לא מתוך ידע מקצועי אלא מתוך אהבה ורצון להקל על ילד שלי.
ומסתבר ששיטה שמטרתה האמיתית בעיקרה היא לעזור למבוגרים עם פוסט טראומה, עובדת בלי הרבה מאמץ אצל ילדים,
כי ילדים מדמיינים מהר וברור.
המוח שלהם פתוח לשינוי.
וכשהם מדמיינים בעירות כלב שמגן עליהם, קוסם שעוזר להם, או חלום אחר שהם בוחרים, הדימוי הזה הופך ל"חומר הגלם" שממנו החלום נבנה.
זו לא פסיכותרפיה ולא תהליך מורכב.
זה פשוט שימוש טבעי בכוח הדמיון. הכוח הכי חזק שיש לילדים!
אחרי הלילה ההוא…התחלתי לחשוב:
אם דמיון יכול לעזור לדור להתמודד עם חלום מפחיד, אולי הוא יכול לעזור לעוד ילדים.
אם בחירה של “החלום שאני רוצה” מרגיעה ומחזירה שליטה, אולי אפשר להפוך את זה לכלי.
וככה, בהכי טבעי שיש, התחילו להתגלגל רעיונות לקלפים:
חלומות שילדים ירצו לחלום,
עולמות טובים,
סיפורים שמכוונים את המוח למקום בטוח יותר.
שלאט לאט הפכו למוצר,
ואחר כך למותג,
ועכשיו לשגרה משפחתית בבתים של כל כך הרבה הורים.
היום אני יודעת שהרגע ההוא עם דור לא היה מקרי:
זו הייתה אינטואיציה אימהית שנגעה במשהו עמוק במוח ובנפש.
וזה בעצם כל הרעיון מאחורי “לבקש חלום”.
לא טיפול.
לא “שיטה”.
רק דרך פשוטה, נגישה ועדינה
לתת לילדים אפשרות לבחור את מה שהלב שלהם רוצה לקחת איתם ללילה.
להציע דימוי בטוח.
להעניק תחושת שליטה.
וליצור רגע שבו הילד לא לבד עם החלום, אלא מלווה בו.
הורה מרגיע הוא, בעצמו, “משנה תסריט”.
